אורי משגעת אותי.

זה הוא המשפט להיום וכן בא לי להתנצל ולהסביר מה עובר עליי ועלינו. אך האמת היא שהבנתי שאין צורך. זה המשפט פשוט "אורי משגעת אותי" רק אגיד שאורי בת 4. חזרנו מהבריכה . היא מתה מעייפות וגם הקטנה בת השנתיים.

שתיהן בוכיות ואורי פשוט כמו שאמרתי משגעת אותי.

אז עכשיו אחרי שסיימתי איתן והאיפשור שלי ב21:00 התבטל יש לי זמן לאפשר את עצמי. נתחיל........

האם זאת האמת:

כן!!! המוח צועק לא רוצה להכניס פנימה ,ברור שכן (הוא אפילו מדבר באנגלית בכדי להדגיש את הפואנטה של זה :facking hell yes)

האם את יכולה לדעת בוודאות שזאת האמת?

לא איך הלב הזה מיד קופץ. והמוח אומר מיד: הלב הזה הוא פשוט חנון. התשובה היא לא. היא מלא פעמים הייתה משגעת ואני לא השתגעתי.

איך את מגיבה שאת מאמינה למחשבה?

פשוט משתגעת. מתעצבנת צועקת. מבקשת ממנה לקחת אחריות על הסיטואציה ועליי- מילדה בת 4. כועסת ,בא לי להתפוצץ. והיא ממשיכה ב"לא "שלה ."לא רוצה את התה" ,"לא רוצה להתרחץ". ו"אימא מגעילה "ובכי ,ו"אני שונאת אותך". ושום דבר לא טוב בשבילה. ואני מרגישה שזה ממש נגדי. הילדה פשוט משוגעת.

נהיה לי חם בכל הגוף ואני לא יודעת מה לעשות. איך מחנכים את הפרא אדם הזה. ומה לא עשיתי בסדר. ואני כועסת ומתעצבנת ומרימה את הכל ורק רוצה לצאת מהבית לברוח לא להתמודד . או שזה יגמר. ובראש יש לי את המשפט של אישה יקרה לשעבר הגננת של אורי- שבשביל ילד צעקה זה כמו אונס, ואני רואה את אימא שלי משתגעת עליי. ואיך הלב שלי נעשה אז קשה יותר ועקשן יותר . ורואה את אורי הקטנה שלי והעייפה שלי נלחמת בי. אני רואה שהיא קטנה. ובכל זאת שומעת את עצמי משתגעת וממשיכה להשתגע.

מה אני מרוויחה פה? הרווח שלי הוא לשחרר קיטור לשחרר את כל הלחץ שיש בתוכי. לקראת שנה החדשה .בה לקחתי על עצמי מספר אתגרים. אני פותחת גן לשחר הקטנה ,אני הולכת לגנן בגן הזה עם שחר. בנוסף לעבודת במרכז לקורסים לאיפשורים ולעשייה סביב העבודה. עליה אני לא מוכנה לוותר. ויש עוד אך לא אלאה אתכם .ועכשיו אני בעצם משחררת.

אך למה על ילדה קטנה. לא שולטת באותו הרגע. רגשות אשמה עולים מיד . כועסת על עצמי כל כך . שונאת אותי ברגעים האלה . או יותר נכון שונאת את המפלצת הזאת שהיא אני כרגע. חברה אמרה לי משהו כמו : כל אחד צריך להכיר או להתחבר עם ההיטלר שלו בכדי להיות מאמא תרזה. וואלה הנה ההיטלר שלי רק שהוא יותר מזכיר את הדרקון מהיפיפייה הנרדמת.

בעסק של מי את שאת מאמינה למחשבה "שאורי משגעת אותך: בעסק שלה אני עסוקה בהאשמות. אני לא פנויה בכלל לראות את זאת שמסתכלת על המראה אותי. את הלחץ שלי שאני לא עושה לו מקום. אלה מתעלמת ממנו לחלוטין . ודוהרת קדימה. לא רואה איזה משוגעת אני. שאני בעסק של אורי. אני באמת מאמינה שזה בגללה . אני לא רואה את העייפות שלה, את הצורך שלה באהבה ,בשפיות ובחיבוק ברגעים כאלה. את האפשרות שאולי אוותר על המקלחת . היא גמורה . עד עכשיו לא עלתה האפשרות הזאת בראשי. מה יותר חשוב שפיות או מקלחת. קודם התשובה הייתה מקלחת. איזה אימא הייתה משכיבה את הילדות לישון עם כלור מהבריכה? מה סבתא בלהה הייתה אומרת על זה? פשוט מפוחדת , מפחדת להיות בכאן והעכשיו ולהחליט. מפחדת ממה שהקולות והדמיות האלה שיש לי בראש יגידו ולכן לא פנויה להחליט מחדש. משוגעת.

מי תהיי ללא המחשבה הזו?" אורי משגעת אותי"

צוחקת לכל התעלולים האלה של אורי. משתעשעת איתה הופכת אותם לצחוקים. מתה עליה על העזות מצח שלה. עכשיו בלי המחשבה הזו הייתי מבינה שאני זקוקה לעזרה. שאני מבוהלת. ללא המחשבה הייתה הפרדה בתוכי בין שרון האימא עכשיו לבין שרון שיש לה עניינים והתמודדויות. לא הייתי מתחילה מיד במלחמה. איך שהיא התחילה באוטו בלא מתקלחת ואף נתנה לי מכה. מיד התקשחתי וחשבתי לעצמי אני אראה לה. אני חזקה יותר. מיד ראיתי איך אעמיד אותה על מקומה. בקלות היה אפשר לסטות למשהו קליל יותר . ללא המחשבה הייתי נשארת בעסק שלי בכל פעם שהיא עושה דבר כזה או אחר. והייתי יכולה להגיב בשפיות . בכן או בלא ברורים. ועדיין להישאר שם אימא אוהבת שנמצאת בשבילה.

הייתי זוכרת אותה ללא המחשבה את התפקיד שלי. את הלב הרך והעדין ששוכן בתוך הגוף החזק והקשוח לכאורה של הילדה שלי. לב שתמיד אפשר לרכך אותו באהבה. ולהקשיח אותו בכעס, בעצבים ובחוסר רגישות.

ללא המחשבה האדמה לא הייתה מתנדנדת. שום דבר לא היה קורה עוד ערב עם בנות עייפות . בחופש אחרי בריכה ובלי שנת צהריים.

ללא המחשבה יש שפיות. אני נמצאת. אני ישנה.

אורי לא משגעת אותי:

היא פשוט אומרת את שלה , את מה שהיא רוצה-

היא פשוט היא בשעות האלה על השגעת שלי אני אחראית -כן נכון

היא פשוט ילדה קטנה עייפה. מבולבלת. שצריכה אימא שפויה ושקטה. מה שלא היה בנמצא ולכן היא ממשיכה להמריא .

אני משגעת את אורי:

כן שאני לא קשובה למצב שלה. לעייפות שלה .

היא צריכה אותי ואני עם שחר וחסרת סבלנות בניסיונות שלי לעזור לה.

אני משגעת אותה בכך שאני מותחת את הגבולות שלה. ואף על פי שאני יודעת שביום כזה בשמונה היא כבר צריכה לישון. אני מתעכבת.

אני משגעת אותה שאני מרימה את הקול. היא לא יכולה לשאת זאת אני יודעת. מה גם שזה לא עובד בשבילי או בשבילה אף פעם.

אני משגעת את עצמי:

שאני לא יושבת לעבוד על הפחדים שלי מהשנה הזו. ומרביעי הקרוב.

שאני לא נותנת לעצמי לנוח וליהנות וכל הזמן בודקת מה עוד יש לעשות

שאני לא מרשה לעצמי להיות בלחץ כלומר אני בלחץ אך אני לא נותנת לזה מרחב,לא מאפשרת לעצמי להיות מה שאני. רוצה להיות מוארת שמתייחסת להכל בשיווין נפש

המחשבות שלי משגעות אותי

למשל המחשבה "אורי משגעת אותי"

המחשבה "חייבים להתרחץ"

המחשבות על העתיד למשל כמו "הילדים לא יאהבו אותי"

המחשבה שאורי צריכה לעשות מה שאני אומרת" המציאות מראה שהיא צריכה הרבה פעמים לעשות ההפך עובדה!!

-- 

שרון ברגרין

מאפשרת בשיטת העבודה של בירון קייטי