פתח למחשבה
דף הבית
לוח אירועים
על השיטה
מי אנחנו?
קהילה
צור קשר- 7 מתנות חינם
בלוג
מערכות יחסים
מפגשים אישיים
קבוצות לימוד ותרגול
טיפול זוגי
הכשרת מאמנים ומטפלים
 כסף ועבודה
כיצד להתמודד עם דימוי עצמי נמוך וביטחון עצמי נמוך
הורים  וילדים
פעילות לארגונים
מצא שותף לתהליך ה
הורדת דפי עבודה
תימלול אפשורים
בחזרה לרשימת המאמרים
זהות מינית - אני אמורה להיות עם גבר
אריק פלד
25/04/2007

באחת מקבוצות התרגול שלי עלתה בחורה צעירה ואמיצה לחקור את קשייה עם משיכתה המינית והזוגית לנשים. להלן תיעוד המפגש.

 

מקרא סימנים:

א=מתרגל

ב=מאפשר

ג=אחד הנוכחים

הדגשה = אמונה או מחשבה שנחקרת

 

 

א: (מקריאה מהדף) "אני אמורה להיות עם גבר".

ב: את אמורה להיות עם גבר, האם זאת האמת?

א: כן (סמוכה ובטוחה בדעתה).

ב: ומה המציאות?

א: אני חיה עם אישה.

ב: אז האם את יודעת בוודאות שזאת האמת?

א: לא (מתלבטת).

ב: איך את מגיבה למחשבה הזאת, כשאת חושבת "אני אמורה להיות עם גבר"?

א: (שותקת, מהרהרת, ואז עונה) כואב לי, אני נסגרת, מתרחקת.

ב: מתרחקת ממי?

א: ממנה.

ב: מה את חושבת על עצמך?

א: אני שונאת את עצמי, משהו לא בסדר איתי, אני לא אישה.

ב: אז מה הרווח שלך בעצם מלהחזיק במחשבה 'אני אמורה להיות עם גבר'?

א: ככה יש משהו ששומר אותי בסוג של מרחק, כי בעצם אמור להיות שם מישהו אחר, זה נותן לי

לגיטימציה לא להיות בקשר עד הסוף, אני נסגרת בזוגיות.

ב: וזה משהו שאת מכירה מקשרים אחרים גם?

א: (לא עונה מהססת ואז עונה בהחלטיות) כן! זאת אומרת, בקשרים עם גברים, היו ספקות אחרים.

ב: כלומר – לא התמסרת?

א: כן. היה ספק שאפשר לי מרחק מסוים.

ב: כלומר – האם את יכולה לדעת בוודאות שמערכת יחסים שלך עם גבר תהיה מוצלחת?

א: "לא!

ב: אז "אני אמורה להיות עם גבר" האם זה מביא אושר או כאב?

א: "כאב מאד מאד גדול!

ב: את יכולה למצוא סיבה אחת טובה להפסיק להאמין במחשבה 'אני אמורה להיות עם גבר'?

א: כן! יש הרבה סיבות! אם לא אאמין יהיה לי רוגע במה שיש לי (מתנשפת). אבל זה לא מרפה, היא

כל הזמן שם, אולי זה נכון? זה לא נותן לי מנוחה, המחשבה הזאת לא מפסיקה לעלות, אז אולי היא

רוצה להגיד לי משה?

ב: כן, היא רוצה להגיד לך בואי תעשי עלי את "העבודה". אז מי תהיי בלי המחשבה "אני אמורה להיות עם גבר"? (לא עונה)

ב: מי תהיי כשהחיים יימשכו כמו שהם רק בלי המחשבה הזאת?

א: בסה"כ יש לי אחלה חיים, יש לי אהבה וזוגיות טובה, משהו מאד נעים וטוב וחיובי, זאת אומרת בהקשר הזה, כל עוד המחשבה לא תהיה, החיים שלי ייראו לי בסדר גמור.

ב: איך זה מרגיש בגוף?

א: אני לא ממש מצליחה לחיות בלעדיה! זה כל כך טעון אצלי וחזק.

ב: אז תעצמי את העיניים, תנשמי ותנסי לראות את עצמך רק לרגע, בלי המחשבה "אני אמורה להיות

עם גבר!"

א: אבל יש לי אותה, אני לא מצליחה להיות בלעדיה!

ב: כשאת ישנה את חושבת אותה?

א: בדרך כלל לא, למרות שאני רואה אותה בחלומות! יש רגעים בודדים שהיא לא נמצאת!

ב: אז תתחברי לרגעים הבודדים האלה.

א: אבל אז מתעוררים בי דברים אחרים!

ב: אז בשנייה הקטנה לפני שכל הדברים האחרים מתעוררים.

א: אני יכולה להגיד שיש הקלה, אבל כל הזמן יש את ה"אבל".

ב: כשאת אומרת "יש הקלה", איפה ההקלה הזאת נמצאת בגוף?

א: בבטן.

ב: ורגע אחרי ההקלה הזאת, מה קורה?

א: עדיין יש כאב מאד גדול!

ב: איפה את מרגישה אותו, את הכאב?

א: גם בבטן (עוצרת לרגע ובהדגשה מציינת) בלב.

ב: ותסתכלי על הכאב בלי כל הסיפור, תרגישי את הכאב הזה בלי הסיפור?

א: כואב.

ב: איך את חיה את החיים שלך בלי המחשבה הזאת? הכאב ישנו, אבל אין את הסיפור, איך את חיה?

א: אני פשוט חיה אותם עם הכאב, כמו שהם נראים עכשיו.

ב: מה את אומרת לעצמך על עצמך, כשאין את המחשבה "אני אמורה להיות עם גבר!"?

א: מה זאת אומרת?

ב: אין לך אותה! כשיש אותה, את שונאת את עצמך וסובלת, אז בלעדיה?

א: יש המון מחשבות שאומרות שמשהו לא בסדר אצלי, שאני לא סגורה על עצמי, יש שם עדיין משהו

שלא... אני לא מקבלת את עצמי בלי קשר!

ב: אז את יכולה לראות שגם אם היית עם גבר, היית מרגישה בדיוק אותו דבר?

א: כן, ללא ספק!

ב: אז מה באמת גורם לך את הסבל? העובדה שאת חיה עם אישה, או המחשבה שיש בך משהו לא

בסדר?

א: משהו בזה שאני חיה עם אישה, מנציח את זה שאני לא בסדר.

ב: והאם זאת האמת כל הסיפור הזה?

א: (שותקת ואז עונה בכעס מעורב בציניות): לא יודעת.. מה? מה? מה האמת? מה לעזאזל האמת? לא באמת? מה האמת?

ב: כמה זמן זה ככה? זה חדש?

א: חדש, משהו כמו שנה וחצי.

ב: אז בואי נלך אחורה בחיים שלך, לפני זה הכול היה בסדר בחיים שלך?

א: כלום לא היה בסדר, ובכל זאת איך יודעים מה האמת?

ב: מה זה האמת? (לא עונה)

ב: מה שקורה במציאות! (לא מגיבה, מורידה את הראש למטה).

ב: ומה קורה במציאות?

א: (בחצי חיוך) אני עם אישה, אני איתה!

ב: אז זאת האמת, זה פשוט! אז תהפכי את המחשבה, "אני אמורה להיות עם גבר".

א: אני לא אמורה להיות עם גבר? (בפליאה ומיד צוחקת) זה דווקא משמח מאד, זה משחרר, זה

אחלה, כי אני לא עם גבר, לעזאזל!

ב: תנסי סיבות שזה נכון.

א: אני עם אישה. זאת המציאות. עוד סיבה? (חושבת) אהה... אבל אני לא מאמינה שאני לא אמורה

להיות עם גבר.

ב: יכול להיות שכולם מסביבך חושבים את זה או אומרים את זה, אבל תני לי סיבות שאת לא אמורה להיות עם גבר!

א: אני לא מוצאת עוד סיבות.

ג : אפשר שאלה?

א: כן!

ג: אולי בגלל שאת מאושרת?

א: כן! כי טוב לי עם מי שאני איתה עכשיו! אבל זה מפחיד אותי להגיד את זה, כי אם אני שם עד הסוף,

אז טוב לי!

ג: אפשר להגיד משהו אחר?

א: כן.

ג: אמרת שלא היה לך טוב עם גבר, אולי גם זאת סיבה, לא? וחוץ מזה, ראינו שהאושר שלך לא תלוי בגבר או באישה.

א: כן, את זה אני גם יכולה לראות!.

ב: אומר בלשון נקבה: אני יכולה להיות עם אישה ולסבול ואני יכולה להיות אם אשה וליהנות, או עם גבר ולסבול או ליהנות. העסק של מי זה אם את עם גבר או עם אישה?

א: שלי!

ב: אז למה את שואלת אחרים?

א: כי זה לא קל להשתחרר ממה שמספרים לך מהרגע שנולדת. מה יהיה עם הסיפור על נסיך ונסיכה שחיו באושר ועושר עד עצם היום הזה? אני יודעת שזה העסק שלי ועברתי כבר את השלב שאחרים יודעים את זה ומקבלים את זה, הם לא צריכים לחיות את זה, אני מרגישה שזה שלי, אבל אני לא מוכנה לקבל את זה שזאת המציאות.

ב: איפה מתחילה הבעיה? את קמה בבוקר ו...?

א: כרגע אין, הבעיה היא במחשבות על להקים משפחה, להביא ילדים, לעמוד מתחת לדבר הזה, חופה. (צוחקת בציניות) יש מלא מחשבות על איך זה יהיה, להחליט שככה אחיה את החיים שלי, זה נורא

מסובך.

ב: כן, כשמנסים לראות 100 צעדים קדימה.

א: אני לא מצליחה להיות עם מה שיש לי כאן ועכשיו!

ב: כן, אז תנסי עוד היפוך.

א: אני אמורה להיות עם עצמי. כן, זה נכון, לגמרי נכון!

ב: האם לא שם הגרעין של העניין? (שואל בעדינות רבה)

א: שם! כן! (עונה בהחלטיות).

ב: כל עוד את לא עם עצמך, זה משנה אם מי את, עם גבר או עם אישה?

א: כן, אני מבינה, שם זה מתחיל.

ב: וכשאת חושבת "אני אמורה להיות עם גבר" ואת עם אישה, אז את עם עצמך?

א: לא, אבל אני עם עצמי רק ברגעים ספורים.

ב: איך זה מרגיש להיות עם עצמך?

א: בטוח, זה מרגיש בטוח. זה שקט. פשוט שקט וביטחון, וכל מה שמחפשים בקשר (צוחקת בקול

רם).

ב: אז את יכולה לראות את הסיבה שבגללה את אמורה להיות עם אישה?

א: בעיקר כי זאת המציאות כרגע, וכמה שזה לא קשור אליה, אלא לאיפה אני, זה מה שאני מרגישה

עכשיו חזק! שזה לא באמת משנה.

ב: כן. את יכולה להיות מתחת לחופה עם גבר החלומות ולא תהיי עצמך. אז מה שווה החופה הזאת?

א: זה די מדהים לנפץ את כל מה שאמור להיות.

ב: כן, המציאות תמיד הכי חכמה והכי יודעת, אין טעויות במציאות, כי היא פשוט ישנה, זה מה

שהיא.

א: (שותקת, מתנשפת שוב, צוחקת, חושבת)

ב: אז מה את חושבת שחושבים עלייך כשאת עם אישה?

א: אמממ, לא יודעת.

ב: מה יכולים לחשוב עלייך?

א: עוד פעם, זה שאני לא נורמלית, לא מספיק טובה, לא אישה מספיק טובה, לא מספיק אישה, דברים

כאלה. הכי חזק זה מהכיוון של הדת, כי אני באה מבית דתי, אז לנפץ את זה שאני אמורה להיות עם

גבר, כאילו – ממש ממש לא נורמלית! כאילו, מה נכנס לי לראש? מה אני עושה עם עצמי? זה

"הקול" הדתי!

ב: האם זאת האמת, שאת עושה את זה לעצמך? שאת גרמת לזה?

א: אני בוחרת להיות עם אישה. אני לא בוחרת את המשיכה, אבל אין לי שאלה על זה, ככה אלוהים

רצה, זה לא אני המצאתי את זה, אם הוא היה יכול להמציא משהו קצת יותר ברור, זה היה יכול להיות

יותר קל (צוחקת).

ב: מדבר בלשון נקבה: אז איך אני יודעת מה האפשרות הנכונה עכשיו?

א: כי זה מה שקורה לי עכשיו. אז מה זה הבחירה בעצם? לי יש הרגשה של התגלגלות ואני שם. איך

התגלגלתי לפה? כשזה קרה, אמרתי לה שאני לא רוצה בכלל היות עם אישה.

ב: כן, כי איפה את במחשבות שלך?את אמרת שאת אפילו לא מתמסרת, אז עד עכשיו את אפילו לא יודעת מה זה באמת.

א: נכון. כי אני מתה מפחד.

ב: נכון, כך את מנציחה את זה. את אפילו פוחדת לבדוק.

א: אני מתה מפחד, אז אני תקועה (דממה).

ג: "השאלה האמיתית היא אם אני אהיה שם עד הסוף עם גבר או עם אישה, האם אני אהיה שם? או שכשאהיה עם עצמי עד הסוף, אז אני אהיה שם באמת?

ב: הבחירה האמיתית היא, האם להיות עם עצמי ומה שאני עכשיו. עד שאת לא יודעת איפה את, איך

תדעי לאן להתקדם? אם את לא יודעת באיזה שלב בסולם את, איך תדעי איפה השלב הבא?

א: אבל יש משהו בלהיות עם מישהו/י אחר/ת שמאיים עליי להיות עם עצמי.

ב: יש משהו בלהיות עם מישהו אחר שמאיים עליי להיות עם עצמי – ותהפכי.

א: יש משהו בלהיות עם עצמי שמאיים עליי להיות עם מישהו אחר (בהחלטיות).

ב: אז בואי תהפכי הכול אלייך, על עצמך.

א: יש משהו בלהיות עם עצמי, שמאיים עליי להיות עם עצמי?

ב: תסתכלי ותראי למה את לא רוצה להיות במקום הזה של השקט והביטחון?

א: אני לא רואה מה הסיבה, חוץ מלפחד להיות עם עצמי עד הסוף. כאילו להרגיש את כל הכאב עד הסוף, הכול להרגיש עד הסוף, נראה לי שאני אשתגע אם אני ארגיש את עצמי עד הסוף.

ב: אז את לא רוצה להיות עם עצמך עד הסוף מרוב פחד, וזה לא קשור בכלל לאישה או לגבר? כל הסיפורים האלה והאמונות האלה, יש להן רק מטרה אחת, להרחיק את עצמי מעצמי, לא לראות את עצמי, לא להיות עם עצמי. אז האם אני מוכנה להיות עם עצמי או לא מוכנה להיות עם עצמי, עד הסוף?

ג: נסית פעם?

א: לא ניסיתי אף פעם!

ב: אז מה כתבת במספר 4?

א: (מקריאה מדף העבודה ) "אני צריכה להחליט מה אני רוצה, אני רוצה לדעת!"

ב: האם זאת אמת? עכשיו את יודעת מה טוב לך? (לא עונה ) בשנייה הזאת? (לא עונה) את רוצה שאני

אגיד לך?

א: (מהנהנת בראשה – כן )

ב: עכשיו, כן! עכשיו טוב לך לשבת על הספה רגל על רגל לנשום ולחייך.

א: נכון. נכון מאד. (בשמחה ובהסכמה).

ב: זה מה שטוב לך וזה לא משתנה, זה טוב לך בכל מקום. איך אני יודעת מה טוב לי? מה שאני עושה עכשיו.

א: טוב, אז מה?

ב: תהפכי את המחשבה.

א: אני לא צריכה להחליט, אני לא צריכה לדעת. (שקט) כן, כי זה מה שקורה, אני לא יודעת.

ב: תהפכי למחשבות שלי.

א: המחשבות שלי הן דיכאוניות, חסרות שקט, ביקורתיות, עצובות, שמחות, לא סגורות על עצמן. אבל

זה הכול מחשבות. אז אין כלום. משהו במרחק ביני לבין המחשבה, משאיר משהו, אין לי מילים

להסביר את זה.

ב: הכלום הזה, זה מקום שאת מכירה?

א: מדי פעם אני מכירה.

ב: שקט שם או רועש?

א: שקט מאד (אומרת בהנאה גדולה).

ב: יש שם סבל?

א: לא. אין שם כלום. אין שום שיפוט.

ב: יש לו התחלה וסוף?

א: לא, הוא באמת לא מחובר לכלום.

ב: אז הוא יכול למות?

א: לא.

ב: משהו יכול לפגוע בו?

א: לא.

ב: האם זאת לא ההגדרה שלנו לבית? הבית האמיתי שתמיד רצינו וחיפשנו?

א: כן! (מרוצה מעצמה)

ב: אז מה כתבת בסעיף 6?

א: אני לא רוצה לחוות לעולם כאב.

ב: אז מה יקרה בפעם הבאה שיבוא כאב?

א: פשוט להיות איתו. אני לא יודעת אם באמת אני יכולה להיות עם כאב, או באמת שהמרחק הזה הוא מאוד חזק (מתייחסת למרחק מהמחשבות - כאילו זה לא היא, אלא רק המחשבות שלה) ואז יש שם דיכאון ועצב וביקורתיות ושמחה, אבל זה לא מה שאני, אז אני מוכנה ומצפה לכאב הבא.

ב: תודה.

א: תודה לך.

 

סוף

 

א: כנראה שלא (עונה בהיסוס), אבל זאת המציאות. (חוזרת בה לדעתה הקודמת בנחרצות).

ב: איך את מגיבה כשאת חושבת שאת אמורה כבר לדעת מה את רוצה ואת לא יודעת?

א: תסכול, פספוס, החמצה. אני בתחושה שאני לא במקום הנכון, לא במקום שטוב לי, כאב (מדברת

בשתף, בבירור ובמהירות).

ב: את חשה כאב, גם דיכאון? ("נחקר" לא עונה), זה מוריד אנרגיה או מעלה?

א: זה מכלה כל אנרגיה אפשרית. (צוחקת מהתגובה של עצמה)

ב: זה מקטין או מגביר את השקט הפנימי?

א: זה מעלים אותו. הוא פשוט איננו. (כל הנוכחים צוחקים)

ב: אז מה בעצם את מרוויחה מהמחשבה שאת אמורה כבר לדעת מה את רוצה? (דממה)

א: (חושבת) אני חושבת שזה מאפשר לי לא להיות בסיטואציה עד הסוף.

ב: איך יותר קל לגלות מה את רוצה? כשהאנרגיה נמוכה ויש רק תהום, חור? (א' לא עונה, דממה), מה בעצם המחשבה "אני אמורה כבר לדעת מה אני רוצה" מביאה?

א: (עונה מיד) רק תסכול. (שתיקה ארוכה של כל הנוכחים)

ב: אז בואי (המאפשר מנמיך את קולו, מדבר ברוך ובקצב איטי יותר), תעצמי את העיניים, ותנסי לחשוב ולדמיין שאין לך את המחשבה הזאת. "אני אמורה כבר לדעת מה אני רוצה", מה קורה?

א: (מסבירה את הקושי שלה לדמיין) אני יכולה לדמיין שהרבה יותר קל לי והכול אחלה, מה שמעיק זה

שאני לא מרוצה מהמציאות.

ב: אבל נסי לדמיין ותגידי ממש מה את הולכת לעשות? מה את עושה? (א' לא עונה). את קמה בבוקר, מה את עושה? (ממתין לתגובה מא', א' בעיניים עצומות, לא עונה). את מורידה את השמיכה, קמה.

א: (חוזרת על המשפט ומשלימה את המשפט)  אני מורידה את השמיכה, קמה, הולכת להתקלח, מתקלחת (מדברת בחוסר חשק).

ב: זה נשמע שאת יודעת מה לעשות? לא?

א: (פתאום מדברת בנחרצות) אבל זה ברור! החיים מתנהלים, אני חיה בהם, אבל עדיין המחשבה מעיקה.

ב: אז, את חיה את החיים, אז איך תחיי את החיים בלי המחשבה הזאת?

א: פשוט אחייה אותם. (אומרת בכנות אבל בטון אירוני, צוחקת, כל הנוכחים צוחקים אחריה).

ב: והשקט הפנימי שלך, איפה הוא?

א: יותר טוב, נראה לי (מתלבטת).

ב: אולי בשקט הזה יבואו אלייך דברים אחרים? (א' לא עונה), יש אפשרות כזאת?

א: הייתי שמחה להיפרד מהמחשבה הזאת (אומרת בכנות).

ב: אז בואי ננסה להפוך את המחשבה "אני אמורה כבר לדעת מה אני רוצה".

א: אני לא אמורה לדעת מה אני רוצה?

ב: את יכולה אולי לתת לי דוגמא אחת, רק אחת, מהחיים שלך, שזה יכול להיות נכון? שאת לא אמורה

לדעת מה את רוצה? (א' מהרהרת, מתלבטת, חושבת על דוגמא).

א: לא יודעת (שותקת, נותנת דוגמא אחת).

1. כי אני לא יודעת, כי פשוט אין לי מושג מה אני אמורה לדעת. (מתקשה לתת דוגמא).

אחד הנוכחים מבקש מא' להציע לה אפשרות, א' מסכימה לקבל את ההצעה.

ג: אולי זה כמו שאומרים "זה עדיין לא הזמן". לדוגמא, כשאני אתחתן, אני אהיה מאושרת, כשהבן שלי יתחתן אהיה מאושרת וכו'.

א: (לא מגיבה, חושבת).

2. אולי פשוט כי זה מה שקורה.

ב: אז אולי לא אמורים להיות לך ספקות, אולי (מגדיר דברי א' במשפט אחר).

א: לא אמורים להיות לי ספקות, אההה, לא יודעת (מהרהרת).

ב: איך את מגיבה כשאת חושבת את המחשבה "לא אמורים להיות לי ספקות"?

א: לא יודעת.

ב: מה זה גורם לך? מה המחשבה "לא אמורים להיות לך ספקות" גורמת לך?

א: חוסר ודאות, אני מתפזרת, תסכול, כאב, זה גורם לי לא להיות עם מה שיש לי עד הסוף.

ב: אז מי תהיי בלי המחשבה הזאת? את יכולה לחשוב על זה, לדמיין את זה "לא אמורים להיות לי ספקות"?

א: אני אהיה מבסוטית מאד, אני פשוט אהיה בספק.

אחד הנוכחים מתפרץ לדבריה.

ג: פשוט, תיהני מהספק (כולם צוחקים).

א: (צוחקת בהסכמה) אני איהנה מהספק.

ב: איך זה מרגיש בגוף?

א: קשה לי לדמיין את זה.

ב: נסי לדמיין, את קמה בבוקר, ועולה בך ספק, ואז את פשוט מקבלת אותו.

א: (צוחקת תוך כדי דיבור) אני פשוט מקבלת אותו.

ב: ואיך זה מרגיש בגוף? איפה את מרגישה את זה בגוף? (מדגיש בהשוואה לפעם הקודמת).

א: שחרור, בנשימה, בלב, בכתפיים.

ב: אז אולי "כן אמורים להיות לך ספקות", מה את חושבת על ההיפוך הזה?

א: (עונה מהר ובוודאות) כן אמורים להיות לי ספקות, המון (מדגישה).

ב: תראי לי איפה בחיים שלך המחשבה הזאת יכולה להיות נכונה?

א: 1. קודם כל, אין לי ספק  שיש לי ספק (חושבת), 2. "אין לי ספק כשאני מטפלת בשיאצ'ו, אין לי ספק כשאני במגע (מוסיפה), זה מרגיש לי במקום הנכון (חושבת).

ב: איפה עוד את מרגישה במקום הנכון. (א' לא עונה, חושבת) יש לך אולי בעל חיים?

א: כן.

ב: וזה מרגיש לך במקום הנכון?

א: 3. כן. (דממה) "יש לי שניים. (פאוזה קצרה)  אבל עם אחד אני בספק, עם השני לא.

(כל הנוכחים צוחקים).

4. "אין לי ספק שמרוב שאני שבויה במחשבות, אני לא רואה באמת, אני לא חיה באמת, אני ליד.

ב: או.קיי. אז אולי "כן אמורים להיות לי ספקות" זאת האמת, זאת המציאות (מחייך).

א: כן. ועוד איך אמורים להיות לי ספקות, זאת המציאות (מחייכת).

 

הערת בימוי של המחזאי: נפצים, זיקוקי דינור וקונפטי מתפזרים באוויר.... סתם, סתם. זה רק בקטע של הבימוי. סוף תרגול.

 

הערות שעלו במהלך התרגול ע"י נוכחים ותגובתה של א':

ג: אבל לכולם יש ספק.

א: אהה כן? חשבתי שרק לי יש. או שלי יש כל כך הרבה.

ג: היית מתחלפת עם מישהו שאין לא ספק בכלל, בכלום?

ג אחר מתפרץ: אבל זאת לא השאלה כאן. וזה לא שחור או לבן, אנחנו לא נבוא עכשיו ונקים איזו כת או דת, גם זה לגיטימי וגם זה לגיטימי, יש אנשים כאלה ויש אנשים כאלה.

ג: מאד התחברתי לתחושה שלך ודווקא ממקום אחר, מהמקום של דיכאון.

ג אחר מתפרץ בלי קשר לכלום: מה? אז כולם באיזשהו שלב חווים דיכאון בחיים שלהם?

ב: (עונה נחרצות) של מי העסק הזה? שלך או שלהם?

ג: אההה, אהההה, אההה, כן, נכון (מבין ונבוך מעצמו).

 

מסקנות

 

יש להנפיק את הסטיקרים הבאים:

 

אין לי ספק, שיש לי ספק!

עם אחד אני בספק, עם השני לא!

ספק זה מדבק!

אני לא חי/ה באמת, אני ליד!

זה מרגיש לי במקום הנכון!

הכול בראש!

בעסק של מי את/ה?

מי תהיה בלי המחשבה הזאת?

זאת האמת?

 

תודות ללילך על התיעוד המדויק והחי.

בחזרה לרשימת המאמרים
תקנון האתר
ביירון קייטי | בקרו בדף הפייסבוק שלנו | מרכז "פתח למחשבה" כתובתנו: בצלאל 8 , ר"ג (מרכז שביט). טלפון: 077-2002228 | The Work of Byron Katie
iMoon פיתוח תוכנה