דף עבודה לדוגמה 1. מי מכעיס, מאכזב, או מבלבל אתכם, ולמה? מה בדיוק אינכם אוהבים בו/בה? אני כועסת על פול משום ש... הוא לא מקשיב לי. אני כועסת על פול כי הוא לא מעריך אותי. אני לא אוהבת את פול כי הוא מתווכח עם כל מה שאני אומרת. 2. איך אתם רוצים שהם ישתנו? מה אתם רוצים מהם? אני רוצה ש... פול יקדיש לי את מלוא תשומת-הלב שלו. אני רוצה שפול יאהב אותי בשלמות. אני רוצה שפול יסכים איתי. אני רוצה שפול יתעמל יותר. 3. מה הם צריכים או לא צריכים לעשות, להיות, לחשוב או להרגיש? איזו עצה תוכלו לתת להם? פולצריך לחדול מצפייה מרובה כל כך בטלוויזיה. פול צריך להפסיק לעשן. פול צריך להגיד לי שהוא אוהב אותי. הוא צריך לא להתעלם ממני. 4. האם אתם צריכים מהם משהו? מה הם צריכים לתת לכם, או לעשות, כדי שתהיו מאושרים? אני צריכה ש... פול יקשיב לי. אני צריכה שפול יפסיק לשקר לי. אני צריכה שפול יחלוק את רגשותיו ויהיו פנוי רגשית. אני צריכה שפול יהיה עדין ונדיב וסבלני. 5. מה אתם חושבים עליהם? עִרכו רשימה:(זכרו להיות קטנוניים ושיפוטיים). פול לא-ישר. פול פזיז. פול ילדותי. הוא חושב שהוא לא מחויב להתנהג לפי הכללים. פול חסר-אכפתיות ולא זמין רגשית. פול חסר-אחריות. 6. מה אינכם רוצים לחוות שוב לעולם עם האדם הזה? אני לא רוצה לעולם לחיות עם פול אם הוא לא ישתנה. אני לא מוכנה להתווכח איתו שוב לעולם. אני לא מוכנה שפול ישקר לי שוב לעולם.

חקירה: ארבע השאלות וההיפוך 1. האם זאת האמת? 2. האם אתם יכולים לדעת בוודאות שזאת האמת? 3. איך אתם מגיבים כשעולה בכם המחשבה הזאת? 4. מי תהיו בלי המחשבה הזאת? ועכשיו הִפכו את ההצהרות. להורדת דף השאלות המלא הכולל שאלות נוספות   כעת, בעזרת ארבע השאלות, נחקור את ההצהרה הראשונה שבסעיף מספר 1 בדוגמה של דף-העבודה: אני לא אוהבת את פול כי הוא לא מקשיב לי. בזמן שאתם קוראים, חשבו על מישהו שעדיין לא סלחתם לו לגמרי. 1. האם זאת האמת?שאלו את עצמכם: "האם זה נכון ש_____ לא מקשיב לי?" הישארו דוממים. אם אתם באמת רוצים לדעת את האמת, התשובה לשאלה תעלה מאליה. תנו לתודעה לשאול את השאלה, והמתינו לתשובה שתצוף. 2. האם אתם יכולים לדעת בוודאות שזאת האמת? חשבו על השאלות הללו: "האם אני יכולה לדעת בוודאות ש______ לא מקשיב לי? האם אני יכולה אי-פעם לדעת בוודאות אם מישהו מקשיב או לא? האם לפעמים אני מקשיבה גם כשנדמה שאני לא מקשיבה?" 3. איך אתם מגיבים כשעולה בכם המחשבה הזאת? איך אתם מגיבים כשאתם חושבים ש____ לא מקשיב לכם? איך אתם מתייחסים אליו? עִרכו רשימה. למשל: "אני מסתכלת עליו במבט מסוים. אני קוטעת את דבריו. אני מענישה אותו בכך שאני לא מתייחסת אליו. אני מתחילה לדבר מהר יותר ובקול רם יותר, ומנסה להכריח אותו להקשיב." המשיכו בכתיבת הרשימה, כשאתם מתעמקים ובוחנים כיצד אתם מתייחסים לעצמכם במצב הזה, ומה ההרגשה שלכם. "אני נסגרת. אני מתבודדת. אני אוכלת הרבה, ישנה הרבה וצופה הרבה בטלוויזיה. אני מרגישה מדוכאת ובודדה." שימו לב לכל צורות התגובה שלכם למחשבה "_____ לא מקשיב לי." 4. מי תהיו בלי המחשבה הזאת? עכשיו תארו לעצמכם מי תהיו בנוכחותו של _____ אם לא תוכלו לחשוב את המחשבה "_____ לא מקשיב לי." עִצמו עיניים ודמיינו ש _____ לא מקשיב לכם. דמיינו שאינכם חושבים ש____ לא מקשיב (או שאפילו אין לכם צורך שיקשיב). אל תמהרו. שימו לב מה מתגלה לכם. מה אתם רואים? איך ההרגשה? הפכו את היוצרות. ההיפוך של ההצהרה המקורית, "אני לא אוהבת את ______ כי הוא לא מקשיב לי," עשוי להיות: "אני לא אוהבת את עצמי, כי אני לא מקשיבה ל_____." האם זה נכון במקרה שלכם, או אפילו נכון יותר? האם אתם מקשיבים ל_____ כשאתם חושבים שהוא לא מקשיב לכם? המשיכו למצוא דוגמאות אחרות לכך שאינכם מקשיבים. היפוך אחר שעשוי להיות נכון או נכון יותר הוא: "אני לא אוהב/ת את עצמי, כי אני לא מקשיב/ה לעצמי." כשאתם חושבים מה ______ צריך לעשות, האם אתם מקשיבים לעצמכם? האם אתם שמים את חייכם בהקפאה בזמן שאתם מאמינים שהוא צריך להקשיב? האם אתם שומעים איך אתם מדברים אליו בזמן שאתם מאמינים שהוא צריך להקשיב? אחרי שהקדשתם זמן להיפוכים, תוכלו להמשיך בחקירה עם ההצהרה הבאה בסעיף מס' 1 בדף העבודה - אני כועסת על פול כי הוא לא מעריך אותי - ואז עם ההצהרות האחרות בדף העבודה.

דף-העבודה: תורכם

כעת אתם יודעים מספיק כדי לנסות את "העבודה". ראשית, כתבו את מחשבותיכם. פשוט בחרו אדם, או מצב, וכתבו במשפטים קצרים ופשוטים. זכרו להפנות את האצבע המאשימה או את השיפוטים כלפי חוץ. אתם יכולים לכתוב מתוך העמדה שלכם, מנקודת מבט של ילד בן חמש, או של בחורה בת עשרים וחמש. אך אנא, אל תכתבו על עצמכם עדיין.

1) מי מכעיס, מבלבל, מעציב, או מאכזב אתכם, ולמה? מה בדיוק אינכם אוהבים בו/בה?(זכרו להיות קשים, ילדותיים וקטנוניים). אני לא אוהבת את (אני כועסת על, עצוב לי בגלל, אני פוחדת מ, אני מבולבלת מ ) ______ מפני ש _________________________. 2) במה אתם רוצים שהם ישתנו? מה אתם רוצים שהם יעשו? אני רוצה ש___________________________. 3) מה הם צריכים או לא צריכים לעשות, להיות, לחשוב או להרגיש? איזו עצה תוכלו לתת להם? _____ צריך/צריכה ל ___________________. 4) האם אתם צריכים משהו מהם? מה הם צריכים לתת לכם, או לעשות, כדי שתהיו מאושרים?(תעמידו פנים שהיום זה יום ההולדת שלכם, ואתם יכולים לקבל כל דבר שתרצו. לכו על זה!) אני צריך/ה ______________________. 5) מה אתם חושבים עליהם? ערכו רשימה(אל תהיו הגיוניים או נדיבים). _____ הוא/היא ____________________________. 6) מה אינכם רוצים לחוות שוב לעולם עם האדם הזה? אני לא רוצה לעולם __________________________.

החקירה: תורכם בזו אחר זו, העמידו כל הצהרה בדף "שִפטו את האחר" כנגד ארבע השאלות ולאחר מכן הפכו אותה. אם תצטרכו עזרה, חִזרו לדף-העבודה לדוגמה (להורדת דף העבודה) לאורך כל התהליך נסו להישאר פתוחים לאפשרויות מעבר למה שנדמה לכם שאתם יודעים. אין דבר מרגש יותר מלגלות את ההכרה הלא-יודעת. הדבר דומה לצלילה. המשיכו לשאול את השאלה והמתינו. תנו לתשובה למצוא אתכם. אני קוראת לזה - "הלב פוגש את ההכרה" - הקוטב העדין יותר של ההכרה (שאני קוראת לו הלב) פוגש את הקוטב שעדיין שרוי בבלבול, משום שהוא עוד לא נחקר. כשההכרה שואלת ברצינות, הלב עונה. רובכם עתידים להתחיל להתנסות בגילויים על עצמכם ועל עולמכם, גילויים שעשויים לחולל תמורה בחייכם לתמיד. קראו את ההצהרה הראשונה שכתבתם בסעיף מספר 1 בדף-העבודה שלכם. עכשיו שאלו את עצמכם את השאלות הבאות: 1. האם זאת האמת? המציאות, בשבילי, היא האמת. האמת היא מה שנמצא לפנינו, מה שבאמת קורה. אם זה מוצא חן בעינינו ואם לא, עכשיו יורד גשם. "לא אמור לרדת גשם" זו רק מחשבה. במציאות אין דבר כזה "אמור" או "לא אמור". אלו רק מחשבות שאנו כופים על המציאות. בלי ה"אמור" או ה"לא אמור", אנחנו יכולים לראות את המציאות כפי שהיא, ואנחנו חופשיים לפעול ביעילות, בבהירות ובשפיות. כשאתם שואלים את השאלה הראשונה, אל תמהרו. "העבודה" עוסקת בגילוי האמת הנובעת מן המקום העמוק ביותר שלכם. אתם מחכים עכשיו לתשובות שלכם, לא של אחרים, ולא לדבר כלשהו שלימדו אתכם. זה עלול להיות מבלבל - אתם נכנסים לאזור לא-ידוע. בעודכם ממשיכים לצלול עמוק יותר, הרשו לאמת שבתוככם לצוף ולפגוש את השאלה. היו עדינים כשאתם מתמסרים לחקירה. תנו לתהליך להשתלט עליכם לחלוטין. 2. האם אתם יכולים לדעת בוודאות שזאת האמת? אם התשובה לשאלה 1 היא "כן", שאלו את עצמכם: "האם אני יכול לדעת בוודאות שזאת האמת?" במקרים רבים ההצהרה נראית נכונה. בוודאי. התפישות שלנו מבוססות על אמונות מושרשות, שמעולם לא נחקרו. לאחר שהתעוררתי למציאות ב-1986, שמתי לב פעמים רבות לכך שבשיחות בין אנשים, בכלי תקשורת ובספרים, אנשים מצהירים הצהרות בנוסח "אין די הבנה בעולם," יש יותר מדי אלימות," או "עלינו לאהוב יותר איש את רעהו." גם אני נהגתי להאמין לסיפורים האלה, הם נשמעו רגישים, נדיבים ואכפתיים. אך משלב מסוים ואילך הבחנתי בכך, שהאמונה בהם יוצרת בתוכי מתח ודאגה שהפריעו לשלווה הפנימית שלי. לדוגמה, כששמעתי את הסיפור שלפיו "אנשים צריכים לאהוב יותר זה את זה," התעוררה בי השאלה: "האם אפשר לדעת בוודאות שזאת האמת? האם אני באמת יכולה לדעת בתוכי שאנשים צריכים לאהוב יותר? גם אם כל העולם מספר לי שזה כך, האם זאת אכן האמת?" לתדהמתי, כשהקשבתי לקול הפנימי שלי הבנתי שהעולם הוא מה שהוא - לא יותר ולא פחות. מבחינת המציאות, אין "אמור להיות". יש רק "מה שיש", כמו שזה, כרגע. האמת קודמת לכל סיפור. וכל סיפור, לפני שעבר חקירה פנימית, מסתיר מעינינו את האמת. עכשיו יכולתי סוף סוף לשאול ביחס לכל סיפור שהייתה גלומה בו אי-נוחות: "האם אני יכולה לדעת בוודאות שזאת האמת?" ובתשובה, כמו בשאלה, הייתה התנסות חדשה: היא הייתה "לא." עמדתי איתן בתוך התשובה הזאת - בודדה, שלווה וחופשייה. איך ייתכן ש"לא" היא התשובה הנכונה? לפי כל מה שהכרתי קודם ולפי כל הספרים התשובה אמורה הייתה להיות "כן." אבל אני גיליתי, שהמציאות היא מה שהיא ואיש לא יכתיב אותה. במחיצת ה"לא" הפנימי הזה התחלתי לראות שהעולם הוא תמיד כפי שהוא אמור להיות, בין אם התנגדתי לו ובין אם לא. למדתי לקבל את המציאות בכל לבי. אני אוהבת את העולם, ללא תנאים. אם תשובתכם עדיין "כן", יופי. אם נראה לכם שאתם יכולים לדעת בוודאות שזאת האמת, תמיד יהיה זה נכון להמשיך לשאלה 3. 3. איך אתם מגיבים כשעולה בכם המחשבה הזאת? בעזרת שאלה זו מתחילים להבחין בסיבה ובתוצאה פנימיות. אפשר לראות שאמונה במחשבה מסוימת מובילה להרגשה לא נוחה, להפרעה, שעשויה לנוע מאי-נעימות מתונה ועד לפחד או לפניקה. לאחר שארבע השאלות מצאו אותי, הייתי שמה לב למחשבות כגון "אנשים צריכים לאהוב יותר זה את זה," ורואה שהן גורמות אי-נוחות. הבחנתי בכך, שלפני המחשבה הזאת הייתי רגועה. מוחי היה שקט ורגוע. זאת מי שאני בלי הסיפור שלי. לאחר מכן, בתוך השקט של המודעות, התחלתי להבחין ברגשות שעלו בי עקב אמונה או היקשרות למחשבה. בתוך השקט יכולתי לראות, שאם אאמין במחשבה, התוצאה תהיה אי-נוחות ועצב. כששאלתי, "איך אני מגיבה כשאני מאמינה במחשבה שאנשים צריכים לאהוב יותר?" ראיתי שלא זו בלבד שחשתי אי-נוחות (זה ברור), אלא שגם עלו במוחי תמונות כדי להוכיח שאותה מחשבה משקפת את האמת. עופפתי אל עולם לא קיים. הגבתי לכך באמצעות חיים בתוך גוף מתוח, הרואה הכל מבעד לעיניים מפוחדות, מהלכת מתוך שינה, שרויה בסיוט אינסופי. התרופה הייתה פשוט לחקור. אני אוהבת את השאלה השלישית. ברגע שתענו עליה לעצמכם, ברגע שתבחינו בסיבה ובתוצאה של המחשבה, סבלכם יתחיל להתפענח. 4. מי תהיו ללא המחשבה הזאת? זאת שאלה רבת עוצמה. דמיינו שאתם במחיצתו של האדם שכתבתם עליו שהוא לא עושה מה שלדעתכם הוא צריך לעשות. כעת, רק לדקה או שתיים, עצמו עיניים, ודמיינו מי תהיו אם לא תאמינו במחשבה הזאת. במה יהיו חייכם שונים באותו המצב, ללא המחשבה הזאת? הישארו בעיניים עצומות והתבוננו באותו אדם ללא הסיפור שלכם. מה אתם רואים? מה הרגשתכם כלפיו, או כלפיה, ללא הסיפור? מה אתם מעדיפים: עם הסיפור שלכם, או בלעדיו? באיזה מצב מורגשת יותר נדיבות? באיזה מצב מורגשת יותר שלווה? עבור אנשים רבים, החיים ללא הסיפור שלהם הם משהו בלתי נתפש. אין להם נקודת התייחסות למצב כזה. לכן רבים עונים עליה ב"אני לא יודע." אנשים עונים גם: "אהיה חופשייה," "אהיה רגועה," "אהיה אדם אוהב יותר." תוכלו גם לענות, "אוכל להבין את המצב בצורה בהירה מספיק ולפעול ביעילות." בלי הסיפורים שלנו, לא רק שאנחנו מסוגלים לפעול בבהירות ובלי פחד; אנחנו גם החבר, המקשיב. אנחנו אנשים שחיים באושר. אנחנו הערכה והכרת-תודה, שהפכו טבעיות כמו הנשימה עצמה. אושר הוא מצב טבעי למישהו שיודע שאין מה לדעת ושכבר יש לנו כל מה שאנחנו צריכים, כאן ועכשיו. ההיפוך כדי לעשות את ההיפוך, שַכתבו את ההצהרה שלכם. הפעם כִתבו אותה כאילו היא נכתבה עליכם. במקום שבו כתבתם שֵם של מישהו אחר, רשמו את שמכם. במקום "הוא" או "היא", רשמו "אני". למשל, "פול צריך להיות נדיב אליי" הופך ל"אני צריכה להיות נדיבה לעצמי" ול"אני צריכה להיות נדיבה לפול." סוג אחר הוא היפוך של 180 מעלות, לקיצוניות ההפוכה: "פול לא צריך להיות נדיב אליי." הוא לא צריך להיות נדיב, כי הוא לא כזה (לדעתי). לא מדובר כאן בעניין מוסרי, אלא בָּאמת כפי שהיא. אולי תגלו שלושה, ארבעה, או יותר היפוכים למשפט אחד, אולי יהיה רק אחד שיישמע לכם אמיתי. בדקו אם ההצהרות ההפוכות אמיתיות כמו ההצהרה המקורית שלכם, או אמיתיות יותר ממנה. למשל, נדמה שההיפוך "אני צריכה להיות נדיבה לעצמי" אמיתי כמו ההצהרה המקורית, או אפילו יותר, כי כשאני חושבת שפול צריך להיות נדיב אליי, אני מתמלאת בכעס ובטינה ויוצרת לעצמי מתח. אין זה מעשה נדיב במיוחד. אילו הייתי נדיבה לעצמי, לא הייתי צריכה לצפות לנדיבות מאחרים. ההיפוך האחר, "אני צריכה להיות נדיבה אל פול," נכון גם הוא לפחות כמו ההצהרה המקורית. כשאני חושבת שפול צריך להיות נדיב כלפיי, ומתמלאת בכעס, אני מתייחסת אל פול מאוד לא בנדיבות, במיוחד במחשבתי. מוטב שאתחיל בעצמי ואתנהג כמו שאני רוצה שפול יתנהג. ובאשר להיפוך "פול לא צריך להיות נדיב כלפיי" - זאת ודאי הצהרה אמיתית יותר מהיפוכה. הוא לא צריך להיות נדיב, כי הוא לא כזה. זאת המציאות. ההיפוך הוא חלק רב-עוצמה ב"עבודה". כל עוד נדמה לכם שהסיבה לבעיה שלכם היא "שם בחוץ" - כל עוד אתם סבורים שמישהו או משהו אחר אחראיים לסבל שלכם - המצב חסר-תקווה. פירוש הדבר הוא שאתם בתפקיד הקורבן לעולם ועד, שאתם סובלים בגן-העדן. אז החזירו את האמת הביתה, אל עצמכם, וצאו לחופשי. ההיפוך להצהרה 6 ההיפוך להצהרה 6 בדף-העבודה "שפטו את האחר" שונה במקצת משאר ההיפוכים. אנחנו משנים את "אני לעולם לא מוכנה ל..." ל"אני מוכנה ל..." ול"אני מצפה בשמחה ל...". לדוגמה, "אני לא מוכנה להתווכח שוב עם פול לעולם" הופך ל"אני מוכנה להתווכח שוב עם פול" ול"אני מצפה בשמחה להתווכח שוב עם פול." ההיפוך הזה עוסק בקבלת כל החיים. האמירה "אני מוכנה ל..." וההתכוונות אליה יוצרות פתיחות, יצירתיות וגמישות. כל התנגדות שאולי קיימת בכם מתרככת ומאפשרת לכם להיות קלילים, במקום להמשיך להפעיל כוח רצון, או סתם כוח, כדי לעקור את המצב מתוך חייכם. האמירה "אני מצפה ל..." וההתכוונות אליה פותחות אותנו באופן פעיל לחיים, כפי שהם נפרשים לפנינו. טוב להכיר בכך, שאותם רגשות או מצבים עשויים לחזור ולקרות, גם אם רק במחשבתכם. כשתבינו, כי הסבל ואי-הנוחות הם קריאה לחקירה, ייתכן מאוד שתתחילו לצפות בשמחה לרגשות לא-נוחים. ייתכן שאפילו תחוו אותם כידידים הבאים להראות לכם שעדיין לא חקרתם באופן יסודי מספיק. כבר אין צורך לחכות לכך שאנשים או מצבים ישתנו כדי לחוות שלווה פנימית והרמוניה. "העבודה" היא הדרך הישירה לתִזמור האושר שלכם.