אני מרגישה סכנה

אני מרגישה סכנה
אריק: האם את יכולה כרגע לחוות את הפחד, הסכנה והאיום

משתתפת: אני רואה את הגרוש שלי מולי, אנחנו במפגש משפחתי, אני רואה שהוא מנסה להתבונן עלי אבל מתחמק. אני רואה את מבנה הגוף שלו, את העיניים שלו. אני חשה שהוא האויב שלי.

אריק: וזה כרגע נוכח נכון?

משתתפת: נוכח?

אריק: התחושה הזו. התחושה של האיום, הרגש של האיום של הפחד?

משתתפת: כן.

אריק: בסדר. אז בואי ננסה להתמקד, האם את מעדיפה את המילה פחד או את המילה איום או את המילה סכנה, איך היית מגדירה את הרגש הזה? מה מדויק יותר עבורך?

משתתפת: סכנה.

אריק: האם זאת אמת שזאת סכנה? כשאת בקרבתו יש שם סכנה?

משתתפת: סכנה לתחושות נפשיות, לא סכנה פיזית. הוא יהרוג אותי.. כן? אבל נפשית.

אריק: כן. האם זאת אמת שיש שם סכנה נפשית עבורך?

משתתפת: כן. נפשית.

אריק: האם את יכולה לדעת בוודאות שיש שם סכנה נפשית? שזאת סכנה נפשית, שמה שאת חווה זאת סכנה נפשית.

משתתפת: לא. אני מגלה שיש שם סכנה נפשית אבל לא מהמפגש הזה. אלא מהמחשבות שלי על המפגש הזה.

אריק: כן. אבל שימי לב, מה שאני שואל עכשיו זה רק על הרגש שנמצא. אני שואל האם הרגש הזה שאת חווה עכשיו את יכולה לדעת בוודאות שזו סכנה? ואת יכולה לדעת בוודאות שהמשמעות שלו זה סכנה?

משתתפת: שזה משדר לי סכנה?

אריק: כן. את יכולה לדעת בוודאות שהרגש משדר לך סכנה.

משתתפת: כן.

אריק: כן. זה בסדר גמור. "כן" זה בסדר ו"לא" זה בסדר. איך את מגיבה כשאת מאמינה שהרגש הזה משדר לך סכנה, שהרגש הזה משמעותו סכנה, איך את מגיבה?

משתתפת: אני מתרחקת מהאזור שלו, אני לא מרוכזת, אני מתחילה להעלים את עצמי באיזשהו מקום מהאזור הזה, אני מחליטה לקחת את אחד הנכדים ומתרחקת משם (אם אנחנו בפיקניק או טיול). כשאנחנו כולנו ביחד אני רואה אותו נפרד מכל ה"יחד" הזה. אני רוצה לבודד את ה"יחד "הזה שהוא לא חלק מזה. אם יוצא לנו לדבר אז אני מרגישה כ"כ חסרת ביטחון, וכ"כ קטנה.

אריק: כן.

משתתפת: מה הוא עלול להגיד לי עכשיו שזה עלול לאיים עלי רגשית. אבל גם כשהוא לא אומר מילה מאיימת, הטון של הדיבור שלו מאיים. הטון של הדיבור שלו מאיים עלי. קשה לי לנשום. אני חשה סוג של שיתוק מחשבתי וגופני גם. אני רוצה לברוח, לא להיות שם. אני מאשימה את עצמי, מתחילה את הסיפור שלי...מאשימה את עצמי על זה שיצרתי את הקשר איתו מראש, ובונה לי כל מני סיפורים בראש כמה היה טוב אם לא הייתי פוגשת אותו בכלל בחיים שלי.

אריק: כן, איפה בגוף ...את חווה את הרגש הזה של סכנה? הרגש שמשדר לך סכנה?

משתתפת: אני גם מרגישה דפיקות לב, אני מרגישה את כל האזור של החזה מתוח ...

אריק: אז באזור החזה?

משתתפת: כן. וגם מרגישה דפיקות לב.

אריק: ודפיקות לב... כן. והתחושה הזו באזור החזה...היא דחוסה או אוורירית?

משתתפת: היא דחוסה, כבדה מאוד..

אריק: דחוסה וכבדה. היא חמה או קרה?

משתתפת: חמה מאוד.

אריק: חמה. כן. יש לה צבע? לתחושה מבחינתך?

משתתפת: אדום.

אריק: מה הגודל שלה, כדור פינג פונג, טניס, כדורגל? מה הגודל שלה.

משתתפת: היא מתרחבת בכל החזה זה אפילו יותר מכדורגל.

אריק: אפילו יותר מכדורגל, כן?אז אם אנחנו נחפש במילון או בגוגל, את המילה סכנה? האם את יודעת בוודאות שמה שנקבל שם זה תחושה חמה, דחוסה, ואדומה בגודל של כדורגל ואפילו יותר באזור החזה? זה מה שיהיה כתוב שם?

משתתפת: לא. זה מאוד פרשנות אישית.

אריק: אוקיי, בדיוק. אז את יכולה לדעת שהתחושה שאת חשה עכשיו באזור החזה זאת סכנה? את יכולה לדעת את זה בוודאות?

משתתפת: לא. אני לא יכולה לדעת בוודאות שזה הפירוש המדויק.

אריק: אז מי תהיי כשהתחושה נשארת ואין לך את המחשבה שזו סכנה? דפיקות הלב נשארות. והתחושה הדחוסה והאדומה בחזה נשארת בדיוק אותו דבר, ולא משתנה... ובן הזוג לשעבר נמצא שם בחדר. כל הדברים אותו דבר, רק אין את הפרשנות הזאת...שזאת סכנה. מה קורה?

משתתפת: דפיקות הלב נעלמות, הנשימה מתחילה להיות יותר קצבית, ועמוקה יותר. הלחץ בחזה מתפוגג. במקום זה נכנס איזה שקט פנימי. רוגע.

אריק: כן. איך תגיבי בסיטואציה הזו שאת והוא ביחד, כשדפיקות לב עולות, ותחושה בחזה עולה, ואין את הפרשנות הזו, שזו סכנה. איך תתייחסי אליו? איך תתנהלי בתוך הסיטואציה?

משתתפת: אני קודם כל לא אתחמק. יכול להיות שאני אגש אליו, אגש ואשאל אותו מה שלומך?. אבל אם תחושה שהוא לא אויב שלי, לא מסכן אותי. אני אסתקרן לדעת מה קורה איתו... בפעם הראשונה שאני חושבת, שאני חשה את התחושה שאני רוצה לדעת מה קרה איתו כל השנים האלה? אני לא בטוחה שהוא מסוגל להיות כנה איתי, כי הוא גם כן מרגיש את אותן התחושות, אבל ...אני חוששת שאני אהיה במבוכה, כי הוא יהיה מאוד מופתע מהשינוי הזה.

אריק: כן. אבל אנחנו שואלים עלייך...לא עליו. איך תתייחסי לעצמך בלי הפרשנות הזו שזו סכנה. איך תתייחסי לעצמך?

משתתפת: אני אפרד. אני אעשה הפרדה בין הילדה המבוהלת שהיא מרגישה סכנה לבין האישה שצברה ניסיון ומבינה אחרת מה זה סכנה.

אריק: כן.

משתתפת: מה השאלה בדיוק הייתה?

אריק: השאלה הייתה כיצד תתייחסי לעצמך אם אין לך יותר את הפרשנות הזאת, של סכנה לנפש שלך. איך תחיי את החיים שלך בלי הפרשנות הזו, שבכל מני מקומות יכולות לצוץ סכנות לנפש שלך? איך תחיי את החיים שלך?


משתתפת: אני אתייחס לעצמי בלי התחושה שאני בסכנה?

אריק: כן. איך תתייחסי לעצמך?

משתתפת: אני חושבת שזה יותר בפרופורציות. לא לתת לכל התחושה הזאת, הרגש הזה, כל כך הרבה חשיבות. אני רגילה לתת לו חשיבות כנראה. אני אתבונן, אתבונן מאוד ברגש שמציף אותי ואעשה הפרדה. זה הרגש, אבל זה לא המהות שלי. זו תחושה של להיות בהתבוננות מדיטטיבית, בין הרגש ובין המציאות. ושם נכנס הרבה פרופורציה, הרבה שקט.

אריק: אז איך תחיי את החיים שלך מתוך המקום הזה של השקט הפרופורציה, שאין בו את הפרשנות של סכנה, איך תחיי את החיים שלך?

משתתפת: בזרימה, בזרימה עם כל מה שבא, ולא להיבהל, ולא לברוח משום דבר. להיפגש עם כל מה שבא, ולחקור את זה. הכי חשוב לא לברוח מהרגש הזה. כל פעם שהוא יופיע, לא לברוח. לעשות את התבונה שלי עכשיו. להפסיק לברוח.

אריק: אם אין את המחשבה שזו סכנה, יש סיבה לברוח ממנה?

משתתפת: לא.

אריק: אם אין הפרשנות שזו סכנה, יש סיבה לברוח מהרגש הזה?

משתתפת: זה כל כך מהיר, המקום הזה, בין הופעת הרגש ובין לרצות לברוח, שקל יותר לפגוש את המחשבה שאומרת לי תתעמתי עם הרגש, מאשר לבדוק אם יש שם סכנה. זה יותר...בואי קודם תפגשי את הרגש, אח"כ תבדקי אם יש סכנה או לא. אבל אל תברחי מראש, כי זה ההרגל שלך.

אריק: יופי.

משתתפת: אני לא אתן להרגל הזה להשתלט עלי כל פעם שבאה תחושת סכנה, עוד לפני שאני בודקת אותה, חוקרת אותה...לברוח.

אריק: כן. אז בלי הפרשנות הזאת שזאת סכנה, יש בך יותר עוצמה או פחות עוצמה?

אני מתמלאת בעוצמה. אני כולי עוצמה.

אריק: אוקיי. את יכולה לעשות תנועה עם הגוף שתמחיש את החוויה שלך של העוצמה.

משתתפת: כן, התנועה הזאת אומרת התחברות עם היקום, אני חלק מהכל הזה...העוצמתי, האולטימטיבי, אני לא לבד. אני ביחד עם הכל.

אריק: כולל הבן זוג לשעבר?

משתתפת: אווח..(צוחקת)...איך אתה עושה לי את זה אריק? לא נותן לי לברוח! תודה תודה..שוב. שהיה לך את הלחיצה שם. היה לי נוח לא לקחת אותו יחד עם "הכל". כן, אני לוקחת אותו עם הכל.

אריק: אז תודה לך.











Share by: