כשורד ואריק פלד פגשו את ביירון קייטי

כשורד ואריק פלד פגשו את ביירון קייטי 
כשורד ואריק פלד פגשו את קייטי ביירון / ענת קלו לברון

נכתב ב-coachletter באתר www.coachinginteractive.co.il


השיטה של קייטי ביירון מבוססת על התובנה שכל הסבל בעולם נגרם אך ורק מהמחשבות שלנו.תובנה זו לכשעצמה היא לא עיקר החידוש שבשיטה, "יש תורות שונות שדיברו על כך מאות שנים לפני שקייטי הגיעה אליה, גדולתה של קייטי היא החקירה שפתחה בעקבות התובנה הזו." תהליך החקירה מתבצע על מחשבות שגורמות לנו סבל, מחשבות כגון: 'אמא שלי לא אוהבת אותי מספיק', 'הייתי רוצה שאמיר יקשיב לי יותר', 'הבוס שלי לא מעריך אותי', 'אני לא אמא טובה' או כפי שביירון מגדירה זאת, כל מחשבה שמתווכחת עם המציאות. החקירה מורכבת מארבע שאלות פשוטות: -

1. האם זו האמת? 
2. האם את יכולה לדעת בוודאות שזו האמת? 
3. איך את מגיבה כשאת חושבת את המחשבה הזו? 
4. מי תהיי בלעדי המחשבה הזו?

אבל פה לא מסתיים התהליך, זהו רק השלב הראשון בחקירה. השלב השני הוא שלב ההיפוכים, בשלב הזה לוקחים את המשפט שחקרנו והופכים אותו בכמה אופנים למשל: 'אמא שלי לא אוהבת אותי מספיק', יכול להפוך ל'אמא שלי אוהבת אותי מאוד', 'אני לא אוהבת את אמא שלי מספיק' או 'אני לא אוהבת את עצמי מספיק', ולכל היפוך כזה מוצאים סימוכין מדוע הוא נכון.

 "העבודה" היא לא כלי בארגז הכלים אלא דרך חיים. כל אחד מהם מגיע מתחום שונה לגמרי: עד שפגשו ב"עבודה", לפני חמש שנים, היה אריק פסיכולוג שבמשך תשע שנים לא ניהל מערכת יחסים. מבחינתו העניין היה די סגור, "די, ויתרתי על האפשרות הזו. הרגשתי שזה לא מתאים לי, זה לא שווה את המתח, הסבל, הכעסים וכאב הלב שכל העניין מסב לי. החלטתי שזה לא בשבילי". אחרי שהכיר את העבודה הוא החליט לנסוע ללוס אנג'לס וללמוד את השיטה. כשחזר משם הוא כבר חשב שקיימת אפשרות עבורו להיות שוב במערכת יחסים ואכן אחרי חודשיים הוא פגש את ורד.

ורד הייתה עורכת דין ומגשרת, שבמשך שנתיים סבלה סבל רב מהאופן בו נראו פניה עקב מחלת הפציאליס, (שיתוק עצב הפנים אשר גורם לבעיות אסטטיות ותפקודיות). ורד שמעה על השיטה מאחותה ומאריק, אך בהיותה אדם סקפטי וחשדני (כך היא מעידה על עצמה), היא לא נפלה שדודה לרגליה. עד שיום אחד הגיעה לארץ מאפשרת אנגליה, "היה לי ברור שאני הולכת לעבוד על הפציאליס, ושאין מצב שהיא מסוגלת לגרום לי לאהוב את מה שיש. כל מה שרציתי היה שפני וחיוכי יחזרו למצבם הקודם. כשביקשו מתנדבים התנדבתי, בשביל להוכיח לה שהשיטה לא עובדת. במשך ארבעים וחמש דקות ישבתי מולה והמשכתי לסבול. התהליך היה קשה ומתיש. כשהתהליך נגמר הרגשתי מאוד רע עם עצמי ולא רציתי לדבר עם אף אחד. השינוי קרה בבוקר שלמחרת. קמתי כמו כל בוקר, הלכתי לצחצח שיניים, ואחרי מספר שניות הבנתי שהמחשבה שהפנים שלי צריכות להיראות אחרת, לא מגיעה. בליבי אמרתי: 'זה בטח כמו כל הסדנאות האחרות', עוד שבועיים האפקט יעבור ואני אשוב להתבאס. בפועל עברו שבועיים, שלושה, שנתיים, ועד היום היא לא חזרה".


במציאות גם אירועים שגורמים לנו סבל, מוות או מחלה הם האמת, איך העבודה מתמודדת עם זה?

"זה נכון שיש דברים שאובייקטיבית הם עצב אנושי וטבעי. אין בשיטה של קייטי שום ביקורת על סבל או על עצב, אבל אם מגיע שלב בו האדם לא רוצה להמשיך לחיות בצורה הזו, אם הספיק לו מלסבול והוא לא רוצה לסבול יותר, יש לו אפשרות לעשות זאת. אם מישהו עצוב בגלל שאבא שלו נפטר והעצב שלו נובע מהעובדה שהוא לא איתו יותר שהוא לא נפגש איתו יותר ולא מדבר איתו יותר זה סוג אחד של עצב. לעומת זאת, אם הוא נמצא במקום שהוא אומר לעצמו: 'החיים שלי נהרסו בגלל זה, הילדים שלי יפסידו בגלל זה', אז הסבל שלו נובע מוויכוח עם המציאות, כל מחשבה שרוצה שהמציאות תהיה אחרת ממה שהיא, גורמת לנו סבל.

"העבודה היא סוג של תפישת עולם שמאפשרת לחיות עם הדברים בהרמוניה כפי שהם, יש תורות לחימה שמדברות על שימוש באנרגיית היריב כדי לנצח אותו. בעבודה, המחשבות הן האויבים שלנו ובמקום להתגונן ולהילחם בהן, אנחנו מאמצים אותן אלינו".

ומוסיפה ורד: "כשהשתחררתי מהמחשבה שהפנים שלי צריכות לראות אחרת, השתחררה לי המון אנרגיה. פתאום היה לי כוח להתחיל ולפעול בנושא. גיליתי שבמקומות בהם אני אוהבת את מה שיש, אני מצליחה לעשות את השינויים הכי גדולים, ובמקומות שאני לא אוהבת, אני פשוט לא עושה. בבית לימדו אותי שאני צריכה לא להיות מרוצה מהגוף שלי, כי אוכל לרדת במשקל רק אם אני אגיד לעצמי שאני שמנה והשמנתי. אני לא מאמינה יותר באשליה הזו שאתה צריך לשנוא משהו בשביל לשנות אותו, להיפך, ככל שתאהב יותר את מה שיש, אז תצליח לעשות את השינויים הכי גדולים".

מה אתם אומרים בעצם, שצריך לאהוב את הכול?

"העבודה היא כלי שעוזר לנו לקחת אחריות, זה לא שאנחנו לא מתבאסים יותר מדברים, אבל כשאנחנו מתבאסים אנחנו לא מנסים להאשים את עצמנו או את האחרים, אנחנו גם לא מנסים להדחיק או להשכיח את המחשבות באמצעות צפייה בטלוויזיה או על ידי פיצוי באוכל, אנחנו פשוט חוקרים אותן.

"אינשטיין אמר שיש רק שאלה אחת לשאול בחיים האלה והיא, 'האם היקום הזה הוא מקום ידידותי?' קייטי חושבת שהיקום הוא מקום נדיב, וכל דבר שקרה היה צריך לקרות כי הוא קרה. על פי העבודה, כל מחשבה היא מתנה, כל מחשבה באה ללמד אותנו משהו ולכן היא מעניקה מימד של עומק גם למחשבות הסתמיות ביותר. בדרך זו, כל רגע בחיים הופך להיות משמעותי.

"זה לא אומר שאנחנו מצדיקים רצח או אונס, נהפוך הוא, אבל אנחנו חושבים שחשוב להתבונן ולהבין מאיפה הדברים באמת נובעים. כחלק מפרויקט "עבודה לקהילה" אנו עושים את העבודה בבתי סוהר. באחד התהליכים עבדתי עם אסיר שרצח את בת זוגו. מתוך החקירה התברר שהסיבה לרצח הייתה שהוא האמין למחשבה שהיא רוצה לעזוב אותו, בגלל שהוא לא שווה כלום. בפועל היא מתה, הוא יושב בכלא, ועדיין חי עם המחשבה שהוא לא שווה כלום. מחר הוא יצא מהכלא, תהיה לו חברה חדשה, הוא עדיין יחשוב שהוא לא שווה כלום, ואם היא תרצה לעזוב אותו אז הוא ירצח שוב. במהלך התהליך אותו אסיר ראה שהיא אף פעם לא אמרה לו כזה דבר, הוא ראה שמהחשבה היא זו שהובילה אותו למעשה הזה, ומהמקום הזה קיימת עבורו אפשרות לריפוי. כי אם מה שאחרים חושבים או לא חושבים עלי גורם לי לעשות דברים, אז אני תלוי באחרים, ואם אני רואה שזה בעצם המחשבה שלי שמכאיבה לי, יש לי את הפוטנציאל להירפא. אם אני לומד איך לחקור את המחשבות שלי, איך ללמוד את המחשבות שלי, אז יש פוטנציאל לשחרור. "

זה נשמע יותר מדי קל ויותר מדי פשוט האם פגישה אחת מספיקה בשביל לגרום לשינוי ?

התשובה היא מבחן התוצאה. "אנשים באים ויוצאים חדשים. במשך שנתיים שלמות, עשרים וארבע שעות ביממה סבלתי מהפנים שלי ומשהו שם קרה. בבודהיזם מדברים על זה שהעולם שלנו הוא עולם של סבל ואשליה, סוג של חלום, שברגע שאת מתעוררת ממנו את צוחקת על כל מה שעד עכשיו עורר בך סבל. מה שקורה בעזרת העבודה, זה שאנחנו מצליחים להיכנס פנימה עם עצמנו למקום יותר עמוק מהמקום של הסיפורים שלנו. פתאום אנחנו רואים את הכול אחרת, אנחנו מקבלים פרספקטיבה אחרת על כל מה שראינו עד עכשיו. הגורם לשינוי הוא הגילוי שאתה זה לא המחשבות שלך, ולכן אתה יכול להתייחס למחשבות שלך באופן שהוא פחות רציני, יותר מחוייך, יותר מרוחק מהמחשבה, ואז זה מאפשר לך פרספקטיבה חדשה על המציאות. כשאנחנו בתוך הסיפור שלנו, הדברים נראים נורא מפחידים.

"זה נכון שהשאלות הן נורא פשוטות, אבל זה כל היופי - הפשטות והקומפקטיות. בפועל אני היא זו שקובעת אם זה יהיה פשוט או לא, שטחי או לא. העבודה היא עבודת מודעות, עבודה של התבוננות פנימית, שמאפשרת לנו לזהות מרחב שהוא לפני המחשבה. השאלה היחידה היא, האם האדם רוצה לדעת את האמת על הסיפור שלו, וזו גם השאלה הראשונה שאנו שואלים לפני שאנו מתחילים. השיטה לא מתאימה למי שרוצה להמשיך ולטחון את המחשבות שלו. השיטה כל כך חדה, שבפגישה אחת אנו רואים אנשים נפרדים ממחשבות שהיו להם שלושים - ארבעים שנה".

אז מה, כל המחשבות שלנו לא נכונות?

"לכל מחשבה יש רווח עבורנו. המחשבות מספקות צורך כלשהו, ולכן הן נעשות חזקות הרבה יותר ממה שהן באמת. ברגע שאני מזהה את הצורך שהמחשבה מספקת עבורי, ושאני אולי לא באמת צריך אותו, או שאני יכול לקבל אותו בדרך אחרת, המחשבה הופכת להיות יומיומית, עם התייחסות פרקטית. אין שם דרמה יותר. זה לא שהמחשבות לא אמיתיות, אנחנו פשוט מנקים את האפקטים הנלווים ואז ההתמודדות עם הדבר היא הרבה יותר יעילה ופשוטה.

העבודה מאפשרת לנו לראות שאפשר לשים בסימן שאלה את המחשבות שלנו, ולראות שמה שמנהל אותנו וגורם לנו סבל הן המחשבות שלנו, הפרשנות שלנו, ולא המציאות. נגיד שאת רואה משהו מרחוק ואת חושבת שהמשהו הזה הוא נחש, באופן טבעי תימנעי מלהתקרב לאזור של הנחש, ותעשי כל מיני מניפולציות כדי לא להגיע אליו. אבל מה היה קורה אם היית מקבלת אומץ ומעיזה לגשת ולבדוק, ומגלה שזה רק חבל ולא נחש? מאותו רגע לא היית מפחדת יותר מהמקום הזה. בסופו של דבר, בעזרת העבודה אנחנו מגלים שהרוב המוחלט של הדברים שאנחנו מתרחקים מהם, הם חבלים ולא נחשים.
Share by: